חיה סטשבסקי
פסיכותרפיסטית
054-8401504
בס"ד טיפול בדיכאון
דיכאון הנו הפרעה במצב הרוח, המופיעה בווריאציות שונות. חוקרים מתייחסים לדיכאון כאל המגיפה של השנים האחרונות בעולם המערבי. לאנשים שנולדו אחרי 1975 יש סיכוי של פי עשר לחלות בדיכאון ממה שהיה לאלו שנולדו קודם. 20% מהנשים ו 10% מהגברים אמורים לסבול פעם אחת בחייהם מדיכאון מג'ורי. 50% מהלוקים במחלה יחלימו באופן ספונטני גם בהיעדר טיפול, אם כי הסבירות שהדיכאון יחזור גוברת. הסיכון הגדול ביותר של מחלה זו הוא התאבדות, וכן מצוקה סובייקטיבית גבוהה וליקוי משמעותי בתפקוד. סוג הדיכאון הנפוץ ביותר הוא הדיכאון המז'ורי.
בשונה ממצב רוח רע, לדיכאון המז'ורי יש מאפיינים כרוניים ועקשניים. הוא מוגדר בתור ירידה ניכרת במצב הרוח, בפעולות, בהתעניינות בסביבה, בהנאה וביזמה וזאת בעוצמה וברציפות של שבועיים לפחות.
מרכיבים רגשיים: מצב רוח קודר, עצבות, רגשות ייאוש, חוסר תקווה, אובדן הנאה ואדישות. הרגש הכי בולט והכי מאפיין דיכאון הוא אשמה. האדם עלול להגיע למצב של שנאה ובוז עצמי ותחושה עמוקה של חוסר ערך. רגשות האשמה אינם קשורים כלל ליכולות התפקודיות של האדם במציאות. אנשים מוכשרים, אהובים ונושאי משרות בכירות עלולים לחוות דיכאון ולהאמין שאם היו יודעים מי הוא באמת, לא היו אוהבים אותו...
מרכיב רגשי נוסף הינו אובדן היכולת ליהנות (אנהדוניה). קשרים עם קרובים וחברים, פעילויות שנהנה מהם בעבר, כל אלו מאבדים את משמעותם ואת משיכתם הקודמת. ההנאות מאוכל ומיחסי אישות נכללות באנהדוניה וכך יורד התאבון ונעלמת התשוקה.
מרכיבים קוגניטיביים: א. דימוי עצמי נמוך ותחושות של חוסר ערך. בקורת עצמית חריפה, חשיבה עצמית שיפוטית ושלילית. חוויה בסיסית של היות האדם בלתי ראוי לאהבה. חוסר התקווה והייאוש מובילים למחשבות אובדניות, ובמקרה הגרוע להתאבדות. ב. ליקוי בפעילות הקוגניטיבית: קשיי ריכוז, דיבור איטי וכבד, תנועות איטיות.
נראה גם האטה במוטיבציה, רמת אנרגיה ירודה, עייפות קיצונית. העייפות היא כרונית, לא מרפה. במקביל מתפתחות הפרעות בשינה – לשני הכיוונים: או יקיצות בוקר מוקדמות או שינה מרובה מדי (בעיקר אצל מתבגרים).
מהלך הדיכאון: הדיכאון מתפתח בהדרגה במשך כמה ימים או שבועות בתהליך ליניארי. לא תמיד יש טריגר (סיבה) ברור. זו לא מחלה כרונית, אך היא יכולה להמשך גם שנתיים. אם אין טיפול (תרופתי ופסיכולוגי) חלק מהסימפטומים נשארים והאדם מתקשה לחזור למצבו הקודם.
סוגי דיכאון: קיימים שני סוגים מרכזיים של דיכאון: א. דיכאון מלנכולי. מאופיין ע"י מרכזיות של תחושות אשמה וביקורת עצמית חמורה וקיים אצל אנשים פרפקציוניסטים מטבעם. הם תופסים את עצמם כמאכזבים ונכשלים ומה שמעסיק אותם זה שיפסיקו להעריך אותם. ב. דיכאון אנקליטי. בניגוד למלנכולי שסובב סביב הישגים, האנקליטי סובב סביב מערכות יחסים. הסובלים ממנו עסוקים בדחייה, באובדן של דמויות קרובות, בנטישה ובפרידה. הם כמהים לקשר, למגע ולקרבה.
מאפיין נוסף הקשור לדיכאון הוא היותו תגובתי או אנדוגני.
דיכאון תגובתי – מתרחש כתגובה לטריגר שקדם לו, כמו אובדן, שינוי, משבר, כישלון. רוב הדיכאונות הם תגובתיים.
דיכאון אנדוגני – דיכאון ללא סיבה ברורה. נוטים לחשוב שיש לו היבט ביולוגי. דיכאון לאחר לידה (POST PARTUM DEPRESSION) נחשב לדיכאון אנדוגני.
הדיכאון מתבטא בנוסף לדיכאון המז'ורי גם באופנים אחרים כמו דיסתימיה והפרעה דו קוטבית. למעשה, מדובר במשפחה של הפרעות המכונות "הפרעות מצב רוח" או "הפרעות אפקטיביות". עוצמת הדיכאון עשויה להשתנות, החל מאפיזודה דיכאונית מתונה ועד לבינונית וחמורה.
ניתן כיום לטפל בדיכאון לסוגיו בהצלחה ע"י שילוב בין פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. הסובלים מדיכאון יכולים לזכות מחדש בשליטה על חייהם ובשיפור איכות חייהם ע"י עבודה עם מטפל מוסמך ומנוסה. השיטות המקובלות לטיפול בדיכאון הינן טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT וכן טיפול דיאלקטי התנהגותי DBT. אישיות המטפל וטיב הקשר שנוצר עימו הם המנבאים בצורה הטובה ביותר את הצלחת הטיפול.
לסיום אציג את המקרה של רייזי (שם בדוי והפרטים מטושטשים).
רייזי היא אשה נשואה בת 28 עם חמישה ילדים קטנים. אם היו מבקשים ממנה לדרג את רמת האושר שלה עד לפני כשנתיים רייזי היתה עונה ללא הסוס 10. רייזי היתה מרוצה מכל תחום בחייה: זוגיות, ילדים, עבודה, משפחה מורחבת, חברות. בתפילותיה היא לא הפסיקה להודות לה' על כל חסדיו עמה. רייזי חשה מבורכת, שמחה, עשירה בנחת, בסיפוק וברוחניות. כסף היה תמיד בצמצום, כי בעלה של רייזי השקיע את כל מאודו בלימוד, אך היא רצתה בדיוק את זה: חיים של אברכים, ללא מותרות חומריים אך עם מנה גדושה של יראת שמים וחיבור רוחני לבורא עולם.
לפני שנתיים נחתה המכה: בנה השני של רייזי חלה במחלה. ילד כשרוני ושמח בן 4 שלא ידע מה מצפה לו. הגידול היה ממוקם באזור שהנגישות אליו לא קלה ולא היה ברור אם ניתן לעשות ניתוח, ואם התערבות כירורגית לא תותיר את הקטן נכה חס ושלום. רייזי ומשפחתה החלו מאז במסע מפרך, מורט עצבים וסוחט רגשית למען חיי בנם. במשך שנה שלמה חייתה רייזי כמו אוטומט. היא לא אפשרה לעצמה להרגיש, לחוות, להיות. היא פחדה להתפרק. רייזי התמסרה למשימת הטיפול בבנה בכל מאודה. במשך 7 חודשים שהייתה עם בעלה בחו"ל, היא אף דללה את הקשר עם הוריה ועם הילדים שנשארו בבית. כוח ההישרדות הותיר בה מקום רק לדבר אחד. בינה לבינה רייזי תהתה מדוע היא לא משתפת יותר את בעלה, הוריה ומשפחתה המורחבת. והיא ענתה לעצמה שהיא לא רוצה לצער את הוריה יותר מדי, שאחיה ואחיותיה לא מספיק מבינים את מצוקתה, ושבעלה...הוא פשוט ראש אחר. כן, הוא ראש ממש אחר, כי תוך כדי האשפוז, המרוצים והמתח הוא הספיק לשתף את רייזי שהוא מתכוון לעזוב את הכולל וללכת ללמוד לימודים אקדמאים. לרייזי לא היתה מספיק אנרגיה לכאוב את הבשורה. אבל היא ידעה שאילו היא רק תאפשר לעצמה להרגיש את המשמעות של דבריו, היא לא תפסיק לבכות יומם וליל.
כאשר רייזי, בעלה והבת חזרו לארץ, מאושרים שהניתוח עבר בהצלחה, חשבו כולם ורייזי ביניהם שמעתה הולכים חייהם לעלות על מסלול שגרתי נורמלי. זה לא קרה. הילדים היו עצבניים ולא ממושמעים, הבן החולה עדיין נראה רע וסבל ממצבי רוח, ורייזי הרגישה בערך כמו שק אגרוף שסופג חבטות מכל עבר. החברות לא הצליחו להבין למה היא לא מתאוששת ו"הופכת דף", כלשונן. הבוסית בעבודה צפתה לתפוקה רגילה. המשפחה הצטיירה לרייזי כחבר בוגדים, ובעלה, הוא המשיך בקו החדש שלו, בטוח שאשתו שלמה עם הנושא לא פחות ממנו.
כך מצאה את עצמה רייזי שוקעת יותר ויותר לתוך דיכאון עמוק. כלפי חוץ היא תפקדה: הלכה לעבודה, טפלה בילדים, בבית. אך בפנים נסגרו רגשותיה בתוך צבתות הפלדה של רובוט נוקשה ומאמלל, ששמר עליה לבל תרגיש דבר.
הטיפול ברייזי נמשך מספר חודשים שבהם "עשינו סדר" בשלל האירועים שעברה ונתנו להם תוקף רגשי, קוגניטיבי וגופני. זהו שלב חשוב מאד בטיפול. אנשים סובלים לא רק מהאירועים עצמם, שיכולים להיות קשים מאד אובייקטיבית, אלא שופטים את עצמם לחומרה בעיקר בגין תגובותיהם ותפקודם. בכל טיפול חשוב לגרום לאדם להבין את עצמו וכתוצאה מכך לפתח חמלה ואמפטיה להתנהגותו ולרגשותיו.
כאשר עבדנו בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT) ניתחנו את המחשבות האוטומטיות של רייזי (אני אמא דפוקה/ הבן שלי עדיין בסכנה חמורה/ אני בודדה בעולם וכו') ובדקנו את השפעתן על רגשותיה והתנהגותה. בדקנו גם אמונות יסוד, הנמצאות בשורש המחשבות האוטומטיות ותהינו עד כמה רייזי מאמינה בהן. (לדוגמא, אני חייבת להיות תמיד במיטבי). רייזי הצליחה בעבודה בקליניקה, אך השיפור היה מזערי. היא עדיין היתה מדוכדכת, שקועה, חסרת מוטיבציה וחיות ובעיקר "חיה על אוטומט". היה צורך בכלי נוסף, חווייתי יותר. התחלנו לעבוד בשיטת ה IFS, או SELF LEADERSHIP המדובבת את חלקי הנפש. דברנו ארוכות עם החלק העצוב, שרייזי קראה לו "הרובוט". החלק העצוב ידע להסביר את תפקידו במערכת הנפשית של רייזי: הוא שומר עליה מפני אכזבות נוספות. החלק אמר שהוא חושש שאם יעזוב את משמרתו רייזי תחזור לדפוס ההתנהגות הפרפקציוניסטי שלה ותתרסק.
אט אט נוצרו תובנות חדשות, ורייזי היתה מוכנה לקום מהמיטה ולחזור בהדרגה לחיים. כל שבוע היא ניסתה פעילות חדשה נוספת. ההצלחה חיזקה אותה ותרמה לעליית רמת מצב הרוח. עם סיום הטיפול היה ניתן לומר שרייזי פותחת דף חדש של בריאות נפשית ופיזית הן שלה והן של בנה ושאר בני המשפחה שהמתינו לה באורך רוח.
חיה סטשבסקי – פסיכותרפיסטית – עו"ס קלינית תואר שני
טיפול ויעוץ פסיכולוגי – אישי וזוגי לציבור הדתי והחרדי
בתחומי זוגיות, חינוך ילדים, דיכאון, חרדות, טראומות, שינה
CBT, IFS, DBT, EMDR מומחית לשיטות
טל: 054-8401504 , להודעות: 054-2454148
https://shmuelst.wixsite.com/chaya :אתר
אבן גבירול 7, אלעד
